אודות העמותה

מאז שנת 1948 מצוי בלב הפרדסים שדה קטן, שתחילתו כמנחת מאולתר עם מסלול עפר, מסלול שמאז גדל וצמח למה שאנו מכירים כיום כשדה התעופה של הרצליה – המרכז של לימודי התעופה והטיסה האזרחית במדינת ישראל, מתחם המרכז למעלה מ-80% מהפעילות התעופתית האזרחית.

השנים חלפו, הערים והישובים שמסביב לאותו שדה גדלו ועם השנים החל מסע של לחצים להעברת השדה ממקומו, מסע שלווה בהפחדות מפני תאונות קטלניות, תלונות על איכות חיים ירודה, על הפרעה להתפתחות הסביבה והאפשרות לבניית מבנים לזוגות צעירים, על זיהום סביבתי ועוד ועוד. בשנה האחרונה החלו הרוחות הרעות שנשבו על השדה להשתנות לסופות רעות. מצאנו עצמנו עומדים מופתעים אל מול דיון בועדת הכלכלה של הכנסת (דיון אודותיו אפילו לא ידענו) בו הוחלט לסגור את השדה שלנו מיד ועכשיו – בלי חלופה, בלי פתרון. למדנו כי שר התחבורה, במקום לפתח את נושא התחבורה בארץ, החליט לכרות ענף מרכזי בתחום התעופה – ההנחיות הוצאו, הפקודות הועברו ואיתנו איש לא דיבר.

על רקע זה הוקמה עמותת משתמשי שדה התעופה הרצליה (ע"ר) והיא הוקמה על ידי כולנו – טייסים פרטיים ומסחריים, מדריכי טיסה, חניכים, מכונאים, בעלי חברות וגם "סתם" חובבי טיסה שלכולם מטרה משותפת אחת – להלחם על הבית, להלחם על השדה היקר לנו כל כך. כולנו עושים זאת בהתנדבות מתוך אהבה לנושא ומתוך פחד לעתידו, ועל החשיבות שמקנים כולנו לנושא ניתן היה ללמוד מכינוס הייסוד; תוך ימים ספורים הועברו הודעות, נשכר מקום והצלחנו לכנס למעלה מ-300 איש שבאו לזעוק את זעקת המקום. מאז אותו כינוס נוסדה העמותה באופן רשמי ונרשמה ברשם העמותות, נפתח חשבון בנק אליו זורמות התרומות ומונו בעלי תפקידים כפי שדורש החוק. כבר בזמן הקצר הצלחנו להזיז עניינים  – להיפגש עם נושאי תפקידים ולהסביר להם על חשיבות השדה, לשנות פה ושם את הנימה הביקורתית שליוותה כל כתבה שנכתבה על השדה ובעיקר לגייס מאות רבות של תומכים.

איך אנו פועלים ומה אנו טוענים

כבר מיומו הראשון של המאבק הוחלט כי דרכנו אינה דרך של אלימות וצעקות. אין בכוונתנו לחסום צמתים ולהבעיר צמיגים. אין אנו מתכננים לעלות לכנסת עם שלטי מחאה ואין בכוונתנו להפגין מול משרדי העיריות השונות. אז איך כן? מתוך הבנה כי סוגית השדה תקום או תיפול על פי פסיקה משפטית, הוחלט לרכז את כל מאמצינו בתחום המשפטי תוך דרישה שהמדינה תפעל על פי מדיניות שהיא עצמה החליטה עליה (בעקבות דו"ח ועדת בודינגר) ועל פי מה שהתווה לה בג"צ. בהתאם לכך אנו עתידים לפעול בזירה המשפטית, בין על ידי הצטרפות לעתירות קיימות ובין אם על ידי ייזום עתירה משל עצמנו. עוד הוחלט להתחיל ולבקר את היתרי הבניה המוענקים לשטחים בסמיכות לשדה, וזאת במטרה לוודא שהם אינם נוגדים את המגבלות החלות בקרבת שדות תעופה. המסגרת המשפטית תנסה גם לעשות סוף להתנכלויות האישיות המופעלות כלפי גורמים בשדה על ידי גורמים שונים בעיריות השונות.

ומה עם יחסי ציבור?

אין בכוונתנו לנקוט בצעדים קלאסיים של יחסי ציבור – יחצ"ן, לוביסטים וכד', אך בהחלט אנו פועלים מתוך מטרה להראות את הפנים היפות של התעופה – התנדבות לעמותות שונות (חולי סרטן, יתומי צה"ל ועוד), שיחות עם עיתונאים במטרה להסביר להם שלא כל תקלת קשר במטוס ולא כל נחיתת חרום, היא אירוע המסכן את חייהם של עשרות אלפי אנשים.

חשוב לנו שאנשים גם יבינו ששדה הרצליה הוא תשתית חיונית למדינת ישראל. כיום, עם מספר הולך וקטן של בוגרי חיל האוויר שמעוניינים להתגייס לחברות התעופה האזרחיות (אל על, ארקיע וישראייר) הולך וגדל מספרם של הטייסים האזרחיים המגיעים לחברות הללו, ומכיוון שלמעלה מ-80% מלימודי התעופה בישראל מתקיימים בהרצליה, הרי שללא השדה הזה תפגע עתודת הטייסים בשנים הבאות. בהתאם לכך, יזמנו הקמת פורום של טייסים מסחריים שאינם יוצאי חיל האוויר, פורום בראשו עומד קברניט ארקיע אריאל בר-אשר ובו, כך אנו מקווים ולכך אנו פועלים, ירוכזו כל מאות הטייסים המסחריים האזרחיים, רובם ככולם "גדלו" והגיעו לאן שהגיעו, בזכות שדה התעופה בהרצליה.

עוד חשוב לנו להסביר כי הפתרון של לפזר אותנו בשדות שונים אינו פתרון הגיוני, שכן העברת הפעילות התעופתית לשדות חליפיים כמו מגידו ומנחת שדה תימן, תמנע מרבים להתחיל או להמשיך לטוס – אין דין שדה הנמצא במרכז הארץ כדין שדה אליו יש לנסוע למעלה משעה. מכיוון שרובנו עובדים במקביל לתחביב הטיסה, הרי ששדה הנגיש בנסיעה קצרה אינו יכול להיות מוחלף על ידי שדה רחוק, ומכאן שמעבר לצפון או לדרום יוביל לכך שרבים יפסיקו לטוס או יטוסו הרבה פחות, דבר שיהווה מכה אנושה לתעופה האזרחית בישראל ואף יפגע בבטיחות הטיסה (טייס שטס פחות הוא טייס פחות בטוח).

אז מה למעשה אנו מבקשים?

האמת? לא הרבה. אנו בסך הכל מבקשים ממשלת ישראל וממשרדי הממשלה השונים לעמוד בהתניות שהם התנו – לא תיסגר תשתית תעופתית לפני שימצא לה תחליף הולם. הייתה זו ועדת בודינגר שהמליצה על כך, המלצה שאומצה על ידי הממשלה, והיה זה בג"צ שקבע את ההכרח במציאת פתרון חלופי "בין חדרה לגדרה". וזו הטענה שלנו – רוצים לסגור לנו את השדה? אנא דאגו, בטרם סגירה, למציאת פתרון תחליפי הולם, פתרון שיכנס תחת קורת גג אחת את כל הקיים כיום בשדה – מטוסים פרטיים, חברות, מוסכים ועוד.

איך אני יכול לעזור?

קודם כל  – הירשמו. כוחנו, בין היתר, במספרנו. כבר כיום מונה העמותה מאות חברים, דבר המקנה לכל פניה שלנו מימד של רצינות והוכחה לכך שאנו מייצגים קהל רחב. אנחנו מחפשים אדם שיעזור בריכוז ותיעוד תכניות הבינוי של השדה.  המתנדבים יתבקשו ליצור קשר עם המהנדס הוגו מרום שעסק בתכנון שדה התעופה עוד משנות ה-60 והוא אוצר בלום של ידע, שרטוטים ומכתבים הקשורים לתכניות לפתוח שדה התעופה הרצליה. הטענה שהשדה מעולם לא היה שדה קבוע והוא יושב על תכנית בניין עיר חקלאית (שדות תותים?) נכונה אולי פורמאלית אבל לא מתיישבת עם הפעילות, ההחלטות והמציאות בפועל. החתולה ששומרת על השמנת כנראה גם לא התאמצה לתת את האישורים לתכניות לפיתוח השדה שהוגשו במהלך 40 השנים האחרונות. כמו כן, אנחנו מחפשים אנשים שירכזו את הפעילות מול הקהילה. אנחנו שמחים לכל הצעת עזרה, תרומה, מילת עידוד, מידע ועצה מכל מי שיכול לעזור.